מה זה שיאצו?
שיאצו היא שיטת ריפוי שהתפתחה ביפן לפני מאות שנים, מתוך הפילוסופיה והרפואה הסינית. פירוש המילה “שיאצו” ביפנית הוא “לחץ-אצבע”. השיאצו הוא תרפיה באמצעות מגע: לחיצות באמצעות כפות הידיים, האמות, הברכיים והאגודלים על גוף המטופלת לאורך מרידיאנים (ערוצי אנרגיה) ועל גבי נקודות צוּבּוֹ (נקודות-דיקור) בגוף, במטרה להביא לאיזון של האנרגיה (צ’י) בגוף.
מה זה זַן-שיאצו?
זֵן-שיאצו הוא סגנון טיפול שהתפתח במהלך המאה ה-20 ביפן, ושוכלל על ידי שיזוטו מסונגה. מסונגה היה מטפל שיאצו, פסיכואנליטיקאי וכן עסק במדיטציית-זֵן ובקליגרפיה. הוא התבונן בעולם המודרני וחש, שכפי שהאנשים השתנו עם השנים, ואורח חיינו רחוק מאוד מלהיות זה שהיה נהוג בסין וביפן לפני מאות שנים, כאשר התפתח השיאצו, כך גם הטיפול צריך להשתנות. מסונגה תפס את האדם המודרני כהרמוני פחות עם הטבע ולכן חלש יותר. מהתבוננות זו הוא ראה צורך להתאים את הטיפול לאדם המודרני כך שהוא יהיה עדין יותר, במגע רחב יותר ועם דגש על הֲכלה של המטופל.
ומה ההבדל בין “זֵן-שיאצו” ל"שיאצו"?
ההבדל העיקרי הוא בתחושה. בטיפול זֵן-שיאצו יש דגש על הכלה, ועל עבודה עם החוסר (”קיו”) העמוק של הגוף. המטרה בטיפול שיאצו היא תמיד להביא לאיזון בין עודף וחוסר; אך בזֵן-שיאצו לרוב נחזק את המקומות החלשים, מתוך ידיעה שחיזוק שלהם יביא בהכרח לפיזור האנרגיה (”צ’י”) העודפת. מסיבה זו הטיפול בזֵן-שיאצו בדרך כלל אינו כואב. התחושה בטיפול היא לרוב של רוגע ומעין “ריחוף” בין מצב של שינה וערות.